|
זבובי החול נפוצים בחלקים נרחבים של הארץ. אורכם 1.5-3 מ"מ, צבעם צהבהב חום. כנפיהם צרום ומוחזקות בנטיה כלפי מעלה, הם בעלי גפי פה דוקרות מוצצות. הם ניזונים מסוכרים (מוהל צמחים, דבש וכו'). הנקבות מוצצות דם לשם השגת חלבון הדרוש להתפתחות הביצים. הם מתקדמים בדילוגים ולא בתעופה רצופה ללא זמזום. זבובי החול פעילים בעונה החמה בשעות החשיכה ובין הערביים.
מחזור חיים
ביצים
הביצים מאורכות וצבען חום בהיר, הן מוטלות אחת אחת ומועפות בלחץ מתוך בטן הנקבה אל תוך סדים וחריצים צרים שם שוררים תנאי לחות גבוהה וטמפ. ממוזגת. הביצים דביקות ומוצמדות למצע. בכל הטלה עשרות ביצים. משך זמן הטלה ועד הבקיעה מספר ימים.
זחל
הזחלים בעלי ראש גדול ומפותח ולסתות מפותחות. צבעם לבנבן ולהם 3 פרקי חזה ו 1 פרקי בטן. לזחל 4 דרגות, אורכו בדרגה הרביעית 5 מ"מ. משך ההתפתחות מרגע הבקיעה ועד ההתגלמות נע בין שבועיים לחודשים בהתאם לתנאי הסביבה. הזחל ניזון מחומרים אורגנים שונים - הפרשות בע"ח, רקב וכו'.
גולם
אורך הגולם כ 5 מ"מ ומשך התפתחותו בתנאים אופטימלים 10 ימים.
נזק לאדם
זבובי חול, עלולים להעביר לאדם טפילים חד תאיים מהסוג ליישמניה (Leishmania). טפילים אלה גורמים למספר מחלות הנקראות בשם כללי לישמניאזיס.
באזורינו מספר טפילי ליישמניה מחוללי מחלה המועברים על ידי זבוב החול. זבובי החול נדבקים בטפילים על ידי עקיצת בעל חיים נגוע ומעבירים אותם הלאה על ידי עקיצת פרטים אחרים, בדרך כלל מאותו המין. בני האדם נדבקים באקראי כשהם נעקצים על ידי זבוב חול נגוע.
בארץ שתי צורות עיקריות למחלה: ליישמניה של האברים הפנימיים (ליישמניה ויסצרלית) וליישמניה של העור (חבורת יריחו).
§ מחלת הליישמניה של האברים הפנימיים: הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים באברים הפנימיים ומועברים לאדם על ידי זבוב החול בעיקר מכלבים.
§ מחלת הליישמניה של העור: הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים בשולי הפצע ומועברים לאדם על ידי זבוב החול ממכרסמים נגועים. מאגר הטפילים מצוי ברוב אזורי הארץ בעיקר בגרבילים (פסמונים ומריונים). יתכן שבאזורי גב ההר גם חולדות מהוות מאגר טפילים. המחלה מתבטאת בהופעת פצעים בעור העלולים להישאר פתוחים זמן רב, ולהשאיר צלקות ניכרות.
|
