עטלפי הפירות נפוצים בעיקר בצפון הארץ ובמרכזה, פניהם מזכירים כלב, בשל החרטום המוארך שמעיד על חוש ריח מעולה.מסיבה זו הם נקראים בשפות רבות שועלים מעופפים "Flying foxes" עיניים גדולות וראיית שלהם טובה משל האדם, ומאפשרת להם ניווט בעזרת אור הירח והכוכבים. עטלפי הפירות מזהים את ריחם המתוק של פירות בשלים מאוד או רקובים ובאים לאכול אותם.
בעבר לא היו עטלפי הפירות נפוצים כל כך בארץ. ההתיישבות היהודית בישראל הביאה מינים רבים של עצי פרי ונוי: פיקוס, תות שקמה, אזדרכת, דקלים ממינים שונים, שסק מנגו ועוד. הגדלת מצאי המזון לעטלפי הפירות הביאה לגידול מהיר מאוד של אוכלוסיית עטלפי הפירות במיוחד בקרבת ובתוך מקומות ישוב.
בעבר, כאשר היה נהוג לקטוף את מרבית הפירות במטעים כשהם בשלים, גרמו עטלפי הפירות נזקים כבדים. כפועל יוצא מכך, בוצעו בשנות השבעים והשמונים פעולות הדברה מסיביות שגרמו לפגיעה קשה בעטלפי הפירות ועטלפי החרקים. אולם מחקרים הראו שעטלפי הפירות אינם מעונינים בפרי לא בשל, ולכן היום, כאשר מרבית הפירות במטעים מקטפים כשהם עדיין לא בשלים, נמנעים רוב הנזקים לחקלאים. גידולי פירות הנקטפים בבשלותם, כגון: ליצ'י, שסק ודובדבנים מגנים באמצעות רשתות.
החיפוש אחר מזון מוביל את עטלפי הפירות אל תוך מקומות מיושבים. במחקר שנערך בהר הכרמל ובחיפה על ידי ד"ר כרמי קורין נמצא כי בחורף, כאשר הפירות הבשלים מועטים, ניזונים העטלפים בעיקר מפירות האזדרכת, החרוב ומאכילת עלים של פיקוס דתי. עם בוא האביב ובמהלך הקיץ הם ניזונים מפירות מיני הפיקוס (תאנה, שקמה) ומפירות שונים, כגון: תותים, תמרים ועוד. בנוסף נמצא כי עטלפי הפירות ניזונים מפרי הקטלב ועשויים לשמש כמפיצי זרעים חשובים.
החיפוש אחר מזון במקומות מיושבים גורם למטרדי לכלוך על קירות הבתים, גינות ומכוניות כתוצאה מהפרשות ויריקות סיבי הפרי.