תפריט
לצד צבעו המאוד אופייני, כנפיו של זבוב החול נוטות מעלה וגפיו נראות דוקרניות, קריטריונים שעל-פיהם ניתן לזהותו בקלות רבה יותר. בנוסף לכך, זבוב החול איננו מתאפיין במעוף האופייני לזבוב הבית המוכר לכולנו, והוא מבצע את מעופו בדילוגים דילוגים.
הנקבה של זבוב החול מוצצת דם מיונקים עבור קבלת חלבון, רכיב חיוני בכדי שביצי זבובי החול יתפתחו. עיקר פעילותם של זבובי החול הינה בשעות הערב ובעיקר בעונת הקיץ.
כמו שניתן להבדיל באופן מובהק בין זבוב החול הצהבהב לזבוב הבית השחור-אפור, כך גם ביציו נראות שונות מעט והן ארוכות ובעלות צבע חום. הנקבה מקפידה להטיל את ביציה באופן מסודר ומחושב באזורים צרים, חשוכים ובעלי טמפרטורה נעימה וממוזגת. בדיוק מסיבה זו, כאשר קוראים למדביר זבובים מקצועי, הרי שאלו הם המקומות הראשונים אותם הוא יחפש לצורך ביצוע הדברה יעילה שתפחית את סיכויי הישנות התופעה.
כל פעולת הטלה כוללת בתוכה עשרות רבות של ביצים. משך הזמן עד לבשלותן ובקיעתן עומד על מספר ימים בודדים בלבד.
זבובי החול כאמור, מוכרים לנו בעיקר בשל הסיכון שהם יעבירו לנו את הטפילים החד תאיים ליישמניה. טפילים אלו עלולים להעביר מחלות שונות וביניהן שושנת יריחו.
ישנם מספר אזורים ברחבי הארץ בהם ניתן למצוא את טיפלי הליישמניה. טפילים אלו עוברים אל הזבובים בכך שהם עוקצים בעלי חיים ומשם אל בני האדם אשר נעקצים אף הם על-ידי זבוב החול.
לצד המחלה המוכרת כשושנת יריחו ואשר מתבטאת על עורנו, ישנה גם ליישמניה המתרחשת באיברים הפנימיים .
בארץ שתי צורות עיקריות למחלה: ליישמניה של האברים הפנימיים (ליישמניה ויסצרלית) וליישמניה של העור (חבורת יריחו).